פסק-דין בתיק תא"מ 32678-10-12

תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו לפיצוי נזקי רכוש שיסודם בתאונת דרכים.

1.    אין מחלוקת על כך שביום 25.7.2012 ארעה תאונת דרכים בה היו מעורבים רכב התובע מסוג סיאט איביזה מ.ר. 73-468-16 (להלן רכב התובע) ורכב מסוג הונדה אקורד מ.ר. 55-104-57 בבעלות נתבע 1 (להלן רכב הנתבע). במועד הרלוונטי לתאונה ביטחה הנתבעת 3 את רכב הנתבע בפוליסה שהעניקה כיסוי ביטוחי לנזק מן הסוג שנתבע בהליך העיקרי. 

2.    התביעה העיקרית הוגשה לתשלום סך של 12,487 ש"ח, מתוכם סך של 11,687 ש"ח בגין נזק ישיר לפי חוות-דעת שמאי אשר כולל גם ירידת ערך בשיעור 4% והיתרה בסך 800 ש"ח בגין שכר טרחת השמאי. בתביעה שכנגד נתבע סך של 15,003 ש"ח לפי פירוט כלהלן: 9,772 ש"ח - סכום בו פיצתה נתבעת 3 את נתבע 1 בשל הנזק שנגרם בתאונה לרכב הנתבע, וסך של 5,231 ש"ח אשר מבטא את נזקיו של נתבע 1 בשל השתתפות עצמית, כינון הפוליסה, ירידת ערך הרכב ואובדן הנחת היעדר תביעות. 

3.    במועד בו ארעה התאונה נהג התובע ברכבו ואילו ברכב הנתבע נהגה הנתבעת 2 (להלן הנתבעת או הנהגת ברכב הנתבע). המחלוקת בין בעלי-הדין נסבה בעיקרה על השאלה באשמו של מי מהנהגים המעורבים ארעה התאונה. שמעתי את עדויותיהם הנהגים בדיון שהתקיים היום.

4.    לאחר שנתתי את דעתי לכתבי-הטענות ונספחיהם, לתצהירי הצדדים ולעדויותיהם באתי לכלל דעה כי יש לדחות את התביעה העיקרית במלוא סכומה ולקבל את התביעה שכנגד במלואה. להלן יובאו הטעמים לכך.

5.    ראשית, העדפתי ללא עוררין את עדותה של הנהגת ברכב הנתבע על-פי עדות התובע. התובע העיד כמי שכפאו שד והתקשה במסירת תשובה, לא כל שכן תשובה מניחה את הדעת, במענה לשאלות פשוטות שנשאל. מנגד הייתה עדותה של הנתבעת מפורטת, בהירה וסדורה והותירה רושם כן ומהימן.

6.    שנית, אין מחלוקת על כך שעובר לפגיעה בין כלי הרכב נסע רכב הנתבע לפני רכב התובע. התובע ביקש להישמע בטענה כי פגע ברכב הנתבע לאחר שהנתבעת פנתה שמאלה מבלי לאותת ולאחר מכן פנתה ימינה, אל תוך חניית הבית שאליה ביקשה להיכנס. לא נתתי אמון בטענת התובע לפיה סטתה הנתבעת סטייה של ממש שמאלה טרם פנייתה ימינה אל תוך החנייה, באופן שהיה בו כדי להטעות את התובע ולגרום לו לחשוב כי בדעתה של הנתבעת לפנות דווקא שמאלה [עמ' 1 לפרוטוקול ש' 27-25, עמ' 2 ש' 12]. אני מעדיפה במובהק את עדות הנתבעת כי אותתה ימינה ופנתה שמאלה רק מעט, לצרכי כניסתה לחניית הבית שנמצאה מימין לנתיב נסיעתה [עמ' 4 לפרוטוקול ש' 30-28]. התובע עצמו אישר שעל-מנת להיכנס לחניית ביתה של הנתבעת אשר מימין לנתיב הנסיעה של כלי הרכב יש "לקחת את הסיבוב" בצורה רחבה מעט יותר ולא להיצמד למדרכה שמימין לדרך [עמ' 1 ש' 24-22]. עוד אישר התובע שאין במקום צומת שבה הייתה הנתבעת עשויה לפנות שמאלה [עמ' 28-24].

7.    לבסוף, התובע לא ידע להסביר כיצד זה ארעה פגיעתו ברכב הנתבע בעת שגלגליו של רכב זה האמור כבר נמצאו על-גבי המדרכה מצד ימין, בנתיב כניסה לחניית הבית [עמ' 3 ש' 4-1]. לו היה ממש בגרסתו של התובע הייתה הפגיעה בין כלי הרכב צריכה להתרחש בתוך נתיב הנסיעה ובשטח הכביש, אגב חזרתו של רכב הנתבע מסטייתו שמאלה לכיוון ימין, ולא בשטח המדרכה שמימין לכביש. מיקום התאונה תומך בגרסת הנתבעת לפיה ארעה התאונה בעת שרכב התובע ניסה לעקוף את רכב הנתבע מימין; הוא אינו תואם את גרסת התובע [עדות הנתבעת בעמ' 5 ש' 15-14 וכן סע' 5-4 לתצהירה נ/1]. מיקום הפגיעה ברכב הנתבע, בדלת האחורית מימין וקצת גם בדלת הקדמית באותו צד, מחזקים מסקנה זו [עדות הנתבעת בעמ' 5 ש' 17-16]. לו ארעה התאונה באופן שתיאר התובע היה מיקום הפגיעה ברכב הנתבע קדמי יותר בדופן ימין שלו.  

8.    אני קובעת אפוא שהתאונה ארעה באשמו המלא של התובע, אשר לא שמר מרחק מרכב הנתבע ובעוד רכב הנתבע מאותת באופן שהעיד על כוונה לפנות ימינה אל תוך חניית הבית ניסה לעקוף את רכב הנתבע מימין ופגע ברכב הנתבע כשגלגליו הקדמיים כבר מצויים בשטח המדרכה שבין הכביש לבין חניית הבית. בהתאמה יש לייחס לתובע את מלוא הנזקים שנגרמו בתאונה, הן אלה שנגרמו לרכבו שלו והן אלה שנגרמו לרכב הנתבע. נוכח דברים אלה אין צורך להידרש לטענות התובע במישור הנזק - טענות שאף בהתייחס אליהן עוררה עדות התובע קשיים לא מעטים.

9.    הסכומים שבעטיים הוגשה התביעה שכנגד נתמכו כדבעי בתיעוד שצורף לכתב-התביעה. אף התובע לא העלה טענה ספציפית ומבוררת במישור הנזק שעליו נסבה התביעה שכנגד. לנתבעת לא הופנו שאלות כלשהן בהקשר זה במהלך חקירתה הנגדית.

10.   אשר על כן נדחית התביעה העיקרית במלוא סכומה. בה בעת מתקבלת התביעה שכנגד במלוא סכומה. התובע ישלם לנתבעים 1 ו-3, הם התובעים שכנגד, את הסכומים המצטברים שלהלן:

(א)     לתובעת שכנגד 1 (היא הנתבעת 3 בהליך העיקרי) סך של 9,772 ש"ח שישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד (21.1.2013) עד יום פסק-הדין.

(ב)      לתובע שכנגד 2 (נתבע 1 בהליך העיקרי) סך של 5,231 ש"ח שישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד (21.1.2013) עד יום פסק-הדין.

(ג)      לתובעים שכנגד יחדיו אגרת משפט ששולמה בגין התביעה שכנגד על-פי אסמכתא כדין שתוצג על כך; לכל סכום ששולם יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום עד יום פסק-הדין.

(ד)      לתובעים שכנגד יחדיו שכ"ט עו"ד כולל מע"מ בגין שתי התובענות בסך כולל של 4,000 ש"ח ליום פסק-הדין.

הסכום הפסוק ישולם באמצעות בא-כוח התובעים שכנגד תוך 30 יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין עד מועד התשלום בפועל. 

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ג, 23 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: